Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 45b

בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל בְּצִיבּוּר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הוּרְצָה וּבְגוֹיִם בֵּין בְּשׁוֹגֵג וּבֵין בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה

Traduction

But if he sprinkled the blood intentionally, the offering is not accepted. In what case is this statement said? It is with regard to the offering of an individual. But with regard to the offering of the community, whether the priest sprinkled the blood unwittingly or he did so intentionally, the offering is accepted. And in the case of the offerings of gentiles, whether he sprinkled the blood unwittingly or he did so intentionally, the offering is not accepted.

Rachi non traduit

במזיד לא הורצה. קנסא דרבנן הוא ולא שיביא אחר דא''כ נמצאו ב''ד מתנין לעקור דבר מן התורה ולהביא חולין לעזרה אלא לא הורצה להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו והכי אמר לה שמואל במס' יבמות (דף צ.):

אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא כְּמַאן דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הָאָמַר בְּכוּלָּן אֲנִי רוֹאֶה לְהַחְמִיר

Traduction

The Sages said before Rav Pappa: In accordance with whose opinion was this baraita taught? Apparently, it was taught not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as if it reflects the opinion of Rabbi Yosei, there is a difficulty: Doesn’t Rabbi Yosei say: I see the logic of the opinion that in all of these cases it is correct to be stringent about the offerings of gentiles? This indicates that Rabbi Yosei equates the halakhot applying to the offerings of gentiles with those governing the offerings of Jews.

Rachi non traduit

[כמאן]. הא דקתני דעובדי כוכבים לא הורצה דלא כר' יוסי:

אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא לָהֶם לָהֶם וְלֹא לְגוֹיִם

Traduction

Rav Pappa said to them: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is different there, as the verse states with regard to the High Priest’s frontplate, which atones for ritual impurity contracted by offerings in the Temple without the knowledge of those offering them: ''And it shall be always upon his forehead that it may be accepted for them before the Lord'' (Exodus 28:38), which indicates that it is accepted for them, i.e., for Jews, but not for gentiles.

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא אֶלָּא מֵעַתָּה אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּישִׁים הָכִי נָמֵי הֵם וְלֹא גּוֹיִם

Traduction

Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: If that is so, with regard to the verse discussing ritually impure priests and consecrated items: ''That they separate themselves from the sacred items of the children of Israel, which they consecrate to Me'' (Leviticus 22:2), so too, would Rabbi Yosei say that the prohibition against eating consecrated items in a state of ritual impurity applies only to offerings which they, the Jews, consecrate, and not to those of gentiles? This cannot be, as Rabbi Yosei explicitly states in the baraita that in this regard the offerings of gentiles are like those of Jews.

Rachi non traduit

אלא מעתה אשר הם מקדישים לי. דכתיב גבי וינזרו:

הכי נמי הם ולא עובדי כוכבים. ותימא דקדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום טומאה לר' יוסי והא קאמר בכולן אני רואה להחמיר:

אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר קְרָא לְרָצוֹן לָהֶם וְגוֹיִם לָאו בְּנֵי הַרְצָאָה נִינְהוּ

Traduction

Rather, Rav Ashi says that it is not from the words ''for them'' that one derives that the offering of a gentile is not accepted when the blood that was sprinkled had become impure. Rather, it is because the atonement achieved by way of the High Priest’s frontplate does not apply to gentiles, as the verse states: ''That it may be accepted for them before the Lord'' (Exodus 28:38), and gentiles are not subject to the acceptance of offerings.

Rachi non traduit

לרצון להם. גבי ציץ כתיב:

לאו בני הרצאה. להקב''ה הם שאינו מתרצה להם:

מַתְנִי' דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא חוּץ מִן הַדָּם רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב בְּדָבָר שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱכוֹל אֲבָל הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה

Traduction

MISHNA: Even with regard to those items enumerated in the previous mishna (42b) for which one is not liable for eating them due to violation of the prohibition of piggul, e.g., the handful, the frankincense, and the incense, one is, nevertheless, liable for eating them due to violation of the prohibition of notar, and due to violation of the prohibition against eating consecrated food while ritually impure, except for the blood. Rabbi Shimon deems one liable for an item whose typical manner is such that one eats it. But with regard to the wood, the frankincense, and the incense, one is not liable for eating them due to violation of the prohibition against eating a consecrated item while ritually impure.

Rachi non traduit

מתני' דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול. כגון הקומץ והקטרת וכל השנויים במשנתינו:

חייבין עליהן משום טומאה. כרת האוכלן בטומאת הגוף ועל שגגתם חטאת כדיליף בגמרא:

חוץ מן הדם. דאימעוט בהדיא כדאמר בגמ':

ה''ג נומי ר''ש בדבר שדרכו לאכול חייב. וכך שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב ול''נ שכך פירש ר' משולם בר קלונימוס גאון בשעת מיתתו נומי ר''ש כמו אמר ר''ש ובספרים היה כתוב הדם ועמו:

בדבר שדרכו לאכול. שדרך בני אדם לאכול ואף על פי שזה מן הנקטרים כגון קומץ ומנחת כהנים ודומין לה:

אבל לבונה ועצים וקטרת אין חייבין עליהם משום טומאה. ורבנן פליגי עלה כדמרבינן להו מכל הבשר יתירא לרבות עצים ולבונה:

Tossefoth non traduit

אבל העצים והלבונה והקטרת אין בהם משום טומאה. ואם תאמר מאי איריא משום דאין נאכלין תיפוק ליה דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהן מעילה ורבי שמעון היא דאמר (כריתות כג:) אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין לפי שאין איסור חל על איסור ועוד חטאות הפנימיות אמאי צריך למעוטינהו מפיגול לר' שמעון ואמאי חייבין עליהם משום נותר וטמא והא אית בהו מעילה ואין איסור חל על איסור ומיהו בזה יש לומר דמשכחת לה לאחר שניתך הבשר ועדיין ראויה לאכילה דתנן במעילה (דף ט.) דמועלין בהן עד שיתוך הבשר ומ''מ קשה מפיגול שהרי פקע פיגולו מכי משלה בו האור אבל מעצים קשה דיש בהן מעילה לעולם וי''ל דתנא דר' שמעון דהכא סבר ליה כההוא תנא דרבי שמעון דאמר התם יש פיגול בעולין ויש נותר בעולין ועוד י''ל דמשכחת לה בבת אחת כגון שהביא שתי שערות אחר כך כדאשכחן ביבמות פרק ד' אחין (יבמות דף לג.) וקשה קצת הא דאמר פ' דם שחיטה (כריתות כג:) למאן דאמר אין איסור חל על איסור כל חלב מאי עביד ליה ומוקי לה בוולדי קדשים לוקמי בהביא שתי שערות אחר כך דהוה ליה בת אחת ומיהו בלאו הכי שפיר קמשני וזה אין להקשות למ''ד אין איסור חל על איסור בקדשים ל''ל קרא בדם למעוטי מנותר וטמא דהא איצטריך להביא שתי שערות אחר כך דהוי כבת אחת כדפרישנא ומיהו למאי דבעי למימרא בפ' ד' אחין (יבמות לג.) דר' שמעון אפי' בת אחת לית ליה קשה:

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל לֹא יְהוּ חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לְאָדָם בֵּין לְמִזְבֵּחַ

Traduction

GEMARA: The Sages taught in a baraita: It might have been thought that one should be liable due to violation of the prohibition against eating consecrated food while in a state of ritual impurity only for an item that has permitting factors, either for consumption by a person or for burning on the altar.

וְדִין הוּא וּמָה פִּיגּוּל שֶׁהוּא בִּקְבִיעָה וּבִידִיעָה אַחַת וְלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵין חַיָּיבִין עָלָיו אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לְאָדָם בֵּין לְמִזְבֵּחַ

Traduction

The baraita explains: And this may be derived via a logical derivation: Just as with regard to piggul, which renders one who unwittingly eats it liable to bring a fixed sin offering, and this liability is incurred with one change in his awareness, i.e., it suffices for the sinner to become aware after the fact that he had sinned unwittingly, and it has no permitted exceptions from its general prohibition, as there are no circumstances in which one is permitted to eat piggul, and yet one is liable due to violation of the prohibition against eating piggul only for an item that has permitting factors, either for consumption by a person or for burning on the altar, so too, the same should certainly apply to the more lenient case of ritual impurity.

Rachi non traduit

גמ' ומה פיגול. האוכל פיגול בשוגג:

שהוא בקבוע. חטאתו קבוע לעני כלעשיר כשבה או שעירה:

ובידיעה אחת. שאינו צריך ידיעה בתחלה שאכל בשוגג וידע שאכל:

ולא הותר מכללו. אצל ציבור:

טוּמְאָה שֶׁהִיא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד וּבִשְׁתֵּי יְדִיעוֹת וְהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לְאָדָם בֵּין לְמִזְבֵּחַ

Traduction

The Gemara elaborates: Impurity is more lenient than piggul, as it renders the unwitting sinner liable only to bring a sliding-scale offering, which varies according to his financial circumstances: A poor person brings a bird offering or even a meal offering (see Leviticus 5:6–13). And liability is incurred only with two changes in his awareness, i.e., when the sinner was aware of his impurity beforehand, then forgot about it at the time of his sin, and then once again become aware of his impurity. And it has permitted exceptions from its general prohibition with regard to the community, as it is permitted to sacrifice communal offerings in the Temple in a state of impurity. With these leniencies in mind, is it not right that one should be liable due to violation of the prohibition against eating consecrated food while ritually impure only for an item that has permitting factors, either for a person or for the altar.

Rachi non traduit

שהיא בעולה ויורד. לעשיר בהמה ובדלות שתי תורים ובדלי דלות עשירית האיפה גבי שמיעת קול בויקרא:

ובשתי ידיעות. נטמא וידע שנטמא ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקודש ולא ידע ומשאכל ידע אבל שיש בה ידיעה בסוף ואין בה ידיעה בתחלה שלפני אכילתו לא ידע מעולם בטומאה זו פטור והכי גמרי' לה בשבועות (דף ד.):

והותרה מכללה. טומאת הגוף הותרה אצל ציבור בפסח דתנן (פסחים דף עו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה:

תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּישִׁים לִי

Traduction

Therefore, the verse states, with regard to eating consecrated foods in a state of ritual impurity: ''That they separate themselves from the sacred items of the children of Israel, which they consecrate to Me, and that they do not profane My holy name'' (Leviticus 22:2). This teaches that a ritually impure person is liable for eating any item that has been consecrated.

Rachi non traduit

ת''ל אשר הם מקדישים. ריבה כל המוקדשים וגבי וינזרו כתיב:

Tossefoth non traduit

תלמוד לומר אשר הם מקדישים לי. גבי טמא כתיב ומרבי הכא מיניה כל דבר והא דמייתי ליה בברייתא דלעיל גבי פיגול היינו דשייך טומאה בעופות ומנחות והדר אתי נותר חילול חילול מטומאה ופיגול עון עון מנותר ולאחר שריבה הכתוב כל דבר מטומאה חוזר וממעט בפיגול מכלל ופרט וכלל:

יָכוֹל מִיָּד תַּלְמוּד לוֹמַר יִקְרַב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי יֵשׁ נוֹגֵעַ שֶׁהוּא חַיָּיב

Traduction

One might have thought that one is liable for eating sacred items immediately after they have been consecrated. Therefore, the verse states: ''Whoever he is of all your seed among your generations that approaches the sacred items'' (Leviticus 22:3), and Rabbi Elazar said, in explanation of this verse: But is there one who merely touches, i.e., approaches, consecrated items, who is liable? Only one who eats consecrated food while in a state of ritual impurity is liable.

Rachi non traduit

יכול מיד. משהוקדשו מתחייב עליו מיד אם אכלו בטומאה:

ת''ל אשר יקרב. מכל זרעכם ר''א מפרש לה ואזיל:

וכי יש נוגע חייב. והלא אינו חייב אלא אם כן אכל כדכתיב (ויקרא כ''ב:ד') איש איש מזרע אהרן וגו':

אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר יִקְרַב בְּהוּכְשַׁר [בָּשָׂר] לִיקְרַב הַכָּתוּב מְדַבֵּר הָא כֵּיצַד יֵשׁ לוֹ מַתִּירִין מִשֶּׁיִּקְרְבוּ מַתִּירִין אֵין לוֹ מַתִּירִין מִשֶּׁיִּקְדַּשׁ בִּכְלִי

Traduction

Rather, what is the meaning when the verse states: ''Approaches [yikrav]''? This term alludes to sacrificing [hakrava], as though the verse has stated: Whoever sacrifices sacred items and eats them. This teaches that the verse is speaking of flesh that has been rendered fit to be sacrificed. How so? With regard to an item that has permitting factors, one is liable from when the permitting factors are sacrificed. In the case of an item that does not have permitting factors, one is liable from when it is sanctified in a service vessel for the purpose of its sacrifice.

Rachi non traduit

בהוכשר ליקרב. ואקדשים קאי והכי קאמר אשר יקריב קדשים ואח''כ יאכלם וטומאה עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה:

יש לו מתירין. כגון אימורים ובשר שהדם מתירן ושירי מנחות שהקומץ מתירן משיקרבו מתיריו ושאין לו מתירין כגון מנחת כהנים וכהן משיח ונסכים משיקדשו בכלי שהוא המכשירן לאכילה האמורה בהן:

Tossefoth non traduit

יש לו מתירין משיקרבו מתירין. מכל טהור יאכל בשר דרשינן ליה בהקומץ רבה (מנחות כה:) ובסמוך:

אַשְׁכְּחַן טוּמְאָה נוֹתָר מְנָלַן אָתֵי חִילּוּל חִילּוּל מִטּוּמְאָה

Traduction

The Gemara asks: We have found proof that the prohibition against eating consecrated food in a state of ritual impurity applies even to an item that does not have a permitting factor. From where do we derive that notar likewise applies to an item that does not have a permitting factor? The Gemara answers: This is derived through a verbal analogy between profanation stated in the context of notar and profanation stated in the context of ritual impurity. With regard to notar the verse states: ''Because he has profaned the sacred item of the Lord'' (Leviticus 19:8), and with regard to impurity the verse states: ''And that they do not profane My holy name'' (Leviticus 22:2).

Rachi non traduit

נותר מנלן. דחייב (כהן) עליו אף על דבר שאין לו מתירין כדקתני מתני' דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול חייבין עליהן משום נותר:

וְלֵילַף עָוֹן עָוֹן מִפִּיגּוּל

Traduction

The Gemara challenges: But let the halakha of notar be derived through a verbal analogy between ''iniquity'' stated in the context of notar and ''iniquity'' stated in the context of piggul. With regard to piggul, the verse states: ''It shall be piggul, and the soul that eats of it shall bear his iniquity'' (Leviticus 7:18), and with regard to leftover sacrificial meat the verse states: ''Therefore anyone who eats it shall bear his iniquity'' (Leviticus 19:8). If so, the halakha of notar should be similar to that of piggul, for which one is liable only for an item that has a permitting factor.

מִסְתַּבְּרָא מִטּוּמְאָה הָוֵי לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן גָּזֵל סִימָן

Traduction

The Gemara answers that it is more reasonable to derive notar from ritual impurity, for several reasons, as indicated by the mnemonic: Gimmel, zayin, lamed. Both notar and impurity are disqualifications that apply to the body [guf ] of the offering itself, whereas piggul is caused by intent; unlike piggul, these two disqualifications are not determined by the sprinkling [zerika] of the blood, and in both cases the Torah uses the term profanation [ḥillul ].

Rachi non traduit

שכן גז''ל סימן. נותר וטומאה פסול הגוף ופיגול פסול מחשבה נותר וטומאה אין זריקת הדם מביאתן לידי פסולן ופיגול זריקת הדם קובעתו בפסול נותר וטמא נאמר בהן חילול:

Tossefoth non traduit

שכן גזל. פירש''י למ''ד היינו חילול חילול וקשה על זה בתר הכי דפריך אדרבה מפיגול נילף שכן הותר וכו' אמאי לא אמר גם כן שכן עון מעון ופר''ח למ''ד דגזל היינו כולו פיגול שייך בכל הקרבן אבל נותר וטומאה שייכי בחתיכה אחת:

אַדְּרַבָּה מִפִּיגּוּל הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן הוּתַּר צִיץ טָהוֹר בִּזְמַן קָרֵב וְהָנֵי נְפִישָׁן

Traduction

The Gemara responds: On the contrary, it is more reasonable to derive notar from piggul, as like piggul it does not have permitted exceptions from its general prohibition, it has no atonement through the High Priest’s frontplate, both notar and piggul apply to a ritually pure offering, these disqualifications are dependent on time, and both of them are disqualifications of the item being sacrificed, not the priest performing the service. None of these features are true of ritual impurity. And these reasons for comparing notar to piggul are more numerous.

Rachi non traduit

שכן הותר ציץ טהור בזמן קרב והני נפישן. נותר ופיגול לא הותרו מכללן כטומאה ואין הציץ מרצה עלייהו כטומאה ואע''ג דבטומאת הגוף קאמינא שאין הציץ מרצה עליה שם טומאה מיהת נרצית בציץ:

טהור. שניהן טהורין ושניהן נפסלין בזמן זה בנותר חוץ לזמן וזה במחשבת זמן ושניהן פסולין בקרב לאפוקי טומאת הגוף שפסולן במקריב:

אֶלָּא מִדְּתָנֵי לֵוִי דְּתָנֵי לֵוִי מִנַּיִן שֶׁאַף בִּפְסוּל זְמַן הַכָּתוּב מְדַבֵּר תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

Traduction

Rather, the halakha of notar is derived from that which Levi taught with regard to the verse: ''That they separate themselves from the sacred items of the children of Israel, which they consecrate to Me, and that they do not profane My holy name'' (Leviticus 22:2), which is referring to the eating of consecrated food in a state of ritual impurity. As Levi taught: From where is it derived that the verse is speaking even of a disqualification caused by time, and not only ritual impurity? The verse states profanation elsewhere: ''And they shall not profane the sacred items of the children of Israel'' (Leviticus 22:15).

Rachi non traduit

מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר. האי קרא דוינזרו:

ולא יחללו. דכתיב גבי טומאה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source